<h1>התוספות שעל האלפס לרבינו משה ב"ר יו"ט מלונדרי"ש — גיטין</h1>
<h2>דף מה:</h2>
[גיטין ל"ה ע"ב] מ"ט מיפר לה בעל. בגמרא פריך וניחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה [ומשני] צריך לפרט הנדר. קשה היאך יתיר שלא בפני היתומים שקבלה הנדר בפניהם, האמרינן בנדרים בפרק ר' אליעזר [ס"ה ע"א], א"ל הקב"ה למשה במדין נדרת לך והתר נדרך במדין. ותירץ ר"ת, ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד אם התיר מותר. וק"ל דלשון ושרי לה משמע לכתחלה, וכי נחשוד כי החכם יעשה איסור לכתחלה כדי שנאמר אם התיר מותר. ועוד מאי משני צריך לפרט את הנדר, לעולם לא תוכל לומר שיתיר ולומר בדיעבד מותר, הא ודאי ליכא למימר. גם אין (להוכיח דטועה) [לחוש לטועה]. ועוד [אם כן] בטלת כל שבועות ונדרים כי ילכו אחרי ג' הדיוטות ויתירו. ואם התירו מותר בדיעבד. ונ"ל כי אם התירו באיסור אינו מותר. והכא הכי פירושו, דילמא אזלא לגבי חכם ותאמר נדר נדרתי, ולא תאמר ליתומים, והנני מתחרטת בו, התירהו לי, ויתיר לה לכתחלה. ומשני צריך לפרט הנדר ולומר "ליתומים נדרתי". ואז ודאי לא יתיר. והשתא לא שייך להקשות והא אין מתירין אלא בפניו. ואם התיר שלא בפניו ודאי אינו מותר. נ"ל משה.
